דלג לתוכן הראשי

← חזרה לכל הפרקים של תתבייש לך

תתבייש לך! · פרק 13

איך זוגיות פתוחה הצילה לה את הנישואים?

״ואני התאהבתי בגבר אחר.
לא ידענו עוד מה זה זוגיות פתוחה.״
חן רזניק-מורן, יועצת זוגית ומינית שחיה את העולם הזה כבר 7 שנים, מספרת איך משבר כמעט פירק לה את הנישואים.
ואיך משם הם בנו זוגיות טובה יותר, ורק אז פתחו אותה.

פרק 13 של הפודקאסט תתבייש לך: איך זוגיות פתוחה הצילה לה את הנישואים, עם חן רזניק-מורן

▶ לחצו לצפייה בפרק המלא ביוטיוב

🎧 או להאזנה בלבד:

ספוטיפיי אפל פודקאסטס

על הפרק

איתי בפרק חן רזניק-מורן, יועצת זוגית ומינית שמתמחה ביחסים פתוחים.
והיא לא מדברת על העולם הזה מהצד, היא חיה אותו בעצמה כבר 7 שנים.

אנחנו מכירים הרבה זמן, וכבר יצא לנו ליצור תכנים ביחד.
ובכל שיחה בינינו עולה שוב ההשוואה בין א-מונוגמיה לבדס"מ, אז היה ברור שהיא חייבת להגיע לפודקאסט.

דיברנו על הסיפור שלה, על מה זה בכלל א-מונוגמיה ופוליאמוריה, ועל השאלה אם בגידה נחשבת.
ועל הצד המעשי: מה חייב לעבוד לפני שפותחים, מה עושים כשאחד רוצה והשני לא, ואיך מנהלים קנאה.

את חן אפשר למצוא באתר שלה, באינסטגרם, ובקליניקה שלה בחריש ובזום.

הסיפור שלה מתחיל במשבר 7 השנים

אחרי בערך 7 שנים ביחד, ממש אחרי הלידה של הילד השני, הגיע המשבר הכי קלאסי שיש.
באנגלית קוראים לו the seven year itch, הגירוד של 7 השנים.

״זה פשוט קרה.
לא חיפשתי, לא כיוונתי לשם.״
היא הייתה בשחיקה, מושקעת כולה באמהות ובעבודה, ופתאום התאהבה בגבר אחר.
הם נפרדו, חתמו על הסכם גישור ועל משמורת משותפת, וכמעט התגרשו.
ואחרי 5 חודשים היא הבינה שהיא עושה את טעות חייה.

היא ביקשה סליחה והזדמנות נוספת, והוא הסכים.
הם חזרו, וזו כבר הייתה זוגיות אחרת, ממש פרק ב׳.
ותוך כדי הוא הבין שהיא לא מונוגמית, ושהוא לא רוצה לכלוא אותה בכלוב.

ופה החלק שהכי הפתיע אותי: הם לא פתחו מיד.
קודם שיקמו את האמון ואת התקשורת, עד שהזוגיות הגיעה למקום טוב יותר ממה שהייתה לפני המשבר (כולל המיניות).
רק אז הנושא עלה שוב, ואחרי כמה חודשים של מפגשי שיח, למידה וחקירה, הם פתחו.

למה עדיף לא לפתוח מתוך משבר

מה שרוב האנשים מכירים מבחוץ הולך ככה: הסקס לא עובד, יש בעיות, אז נפתח את הזוגיות ונפתור את זה שם.
חן קוראת לזה טעות קלאסית, ומיד מסתייגת: יש זוגות שפתחו מתוך משבר וזה עשה להם טוב.
אבל בתור כלל אצבע? עדיף לא לפתוח מתוך קושי משמעותי.

וזוגיות מושלמת לא צריך, כי אין דבר כזה.
צריך אבני יסוד במצב טוב:

  • אמון.
    אם בת הזוג יוצאת לפגוש חברה, ובראש כבר נבנית סצנה, זה תמרור אזהרה.
    גם כשהסצנה נשארת רק בראש.
  • תקשורת.
    היכולת לדבר על צרכים ורצונות, גם כשזה לא נעים.
    אצלם היא רק השתפרה מאז הפתיחה.
  • חברות, כבוד הדדי והנאה בקשר.
    דווקא פערים במיניות הם פחות בעיה כאן.
    לפעמים הפתיחה עצמה מביאה למיטה דברים חדשים.

והסיבה פשוטה.
זוג מונוגמי עם תקשורת חלשה יכול לחיות ככה 40 שנה, מכוח האינרציה.
פתיחה מגבירה את הווליום, ומה שלא עובד מתפוצץ מהר יותר.
ואם בקשר החדש מישהו כן רואה אותך ומבין אותך, עולה השאלה למה בכלל להישאר.

ופה נכנס המאהב החדש, עם האוקסיטוצין ועם הרגשות שלא היו שם שנים.
קל לשכוח שאחרי שנה או שנתיים אותה שגרה תגיע גם לשם, ובטח כשיש ילדים ופרק ב׳.
פגישה פעם בשבוע לכמה שעות, בלי משכנתא ובלי ילדים, זו בועה.
בבית זה נראה אחרת.

וזה מתחבר לאפקט קולידג׳.
בניסוי, עכבר שקיבל כל כמה זמן בת זוג חדשה השתפר בכל המדדים, כולל החשק ואורך החיים.
(וזו לא המלצה להחליף בן זוג כל כמה חודשים, כי כשהביאו לו חדשות בלי הפסקה הוא המשיך עד שמת 😅)
חן בעד ההתחדשות הזאת, ובכל זאת בעד זוגיות ראשית.
היא קוראת לגישה שלה ״זוגיות כעוגן״.

מה זה בכלל א-מונוגמיה

אם תשאלו 100 איש בישראל, רובם מכירים רק את המילה ״פולי״.
א-מונוגמיה היא כל מה שהוא לא מונוגמיה.
מערכות יחסים נוספות, אורגיות, וגם סטוץ אחד בשנה בחו״ל שבבית יודעים עליו ולא מדברים עליו.

פוליאמוריה היא רק סוג אחד של א-מונוגמיה.
ריבוי אהבות: האפשרות להתאהב, ולנהל עוד מערכות יחסים.

ובגידה? לפי ההגדרה, היא לא א-מונוגמיה.
בדיוק כמו בבדס"מ, הלב של העניין הוא הסכמה וידיעה של שני הצדדים.
(ו״בגידה בהסכמה״ תמיד מצחיק אותי, זה האוקסימורון הכי גדול שיש 😅)

ובסוף, בגידה היא בעיני המתבונן.
מונוגמי אדוק יגיד שסשן לא מיני שלי עם מישהי אחרת הוא בגידה.
אחרים יגידו את זה על פלירטוט, על התכתבות באונלי פאנס, או אפילו על פורנו.
ההגדרה היחידה שמחזיקה בכל המקרים: הפרה של הסכמה בין שני הצדדים.

ומונוגמיה? עובדת לחלק מהאנשים.
גם פוליאמוריה עובדת רק לחלק.
אין דרך אחת שמתאימה לכולם, יש את מה שמתאים לכם כזוג.

״אני רוצה את הבחירה״

כרגע לחן ולבן הזוג שלה אין קשרים נוספים, והם גם לא מחפשים.
ושואלים אותה: ״מה, את עדיין פוליאמורית? את כבר מונו!״
(יש לה קעקוע של לב ואינסוף על היד, אז זה כבר סגור 😅)

פוליאמוריה לא מחייבת עוד קשרים, היא אומרת שהבחירה קיימת.
אחרי הפתיחה יש תקופה שנקראת ״חנות הממתקים״, שבה אוכלים מכל הבא ליד.
והרבה זוגות מגיעים אחריה למקום שבו הם כבר לא צריכים את זה, ורק רוצים שהאפשרות תהיה שם.

וזה בדיוק מה שאני לוקח מהפרק לבדס"מ.
יכולה לעבור חצי שנה בלי שום סשן, ואני לא הופך לווניל (אבא שלי יתאכזב שוב 😅).
משבר בעבודה, מעבר דירה, לחץ, כל אלה משפיעים על הרצון שלי עכשיו.
אבל אני רוצה את האופציה.

ובזוגיות שלי היום, ב-3 החודשים האחרונים יצאתי אולי פעמיים למסיבות.
אני עדיין קושר אחרות בשיבארי, בידיעה מלאה שלה, ויש לנו משחק:
כשאני קושר אחרות, אני עם חגורת צניעות, וככה היא חלק מהסשן גם כשהיא לא שם.
מינית ואינטימית, זה רק איתה.
ומונוגמי אדוק עדיין יקרא לי לא מונוגמי.
הכל סקאלה.

"אני מסתובבת בעולם בידיעה שדברים יכולים לקרות.
הם יכולים, הם לא צריכים."

חן רזניק-מורן, בפרק 13

גבולות הם גלגלי עזר

כשזוג רק פותח, חן ממליצה לקבוע גבולות: מה כן, מה לא, מה הגבול שלי ומה שלך.
ומיד מסבירה שאלה גלגלי עזר להתחלה.
עם הזמן המטרה היא לשחרר גבולות, ולעבור לתקשורת: רגישות ושיחה כל הזמן, וכשמשהו מרגיש לא נכון, מדברים עליו.

גם זוגות של don't ask don't tell צריכים מינימום.
צ׳קאפ פעם בחודש, רק כדי לבדוק שאנחנו בסדר עם מה שקורה.

וזה מזכיר לי סשן בדס"מ.
סיכמנו גבולות, ומשהו שהיה נראה בטוח פתאום מייצר טריגר.
מותר לשנות דעה, אחרי אקט, אחרי שבוע או אחרי חודש.
ובסוף אין מנוס מתקשורת.

חן סיפרה על הפעם האחרונה שהיה לה קשה, אחרי הרבה זמן שלא קרה כלום בעולם הא-מונוגמי.
בין שניהם היא זו שמקנאת, והיה פיצוצון קטן.
ואז שיחה איתו, שיחה פנימית, וכמה ימים עד שהגיעה אליו ממקום מפוכח:
״את זה אני לא רוצה לדעת, ואת זה כן.״
ואולי בעוד שבוע היא תרגיש אחרת, וגם זה בסדר.

ומה שהכי אהבתי בכל התיאור הזה:
כשמורידים את רשימת האיסורים, מתחילים לפעול מתוך רצון, כבוד ואכפתיות.
מי שלא בוגד כי אסור, חי עם פחד ממה שיקרה אם ייתפס.
מי שלא בוגד כי הוא לא רוצה, מחליט בעצמו, ויש לו הרבה יותר שליטה על הסיטואציה.

כשאחד רוצה לפתוח והשני לא

לפי חן, אלה רוב המקרים שמגיעים אליה לקליניקה, וגם הכי מורכבים.
אצלי זה אותו סיפור, כי זה יושב על אמונות ועל מה שזה ״אומר״ על הקשר.

״אני רוצה לפתוח״ על השולחן לא אומר שחייבים לפתוח.
אבל אסור לשים את זה במגירה ולחכות שיעבור.
זה לא עובר.
צריך לדבר על למה אחד רוצה ולמה השני לא, ואם זה חד פעמי או דרך חיים.

ולפעמים הפתרון הוא קודם לעבוד על המיניות בתוך הזוגיות.
אולי לנסות בדס"מ, רק שניכם, בלי לערב אף אחד, ובחלק מהמקרים זה ממלא את הצורך.
(על הצד השני של המטבע, כשבדס"מ הוא הרצון ובת הזוג לא בעניין, כתבתי מאמר נפרד)

ובעולם שלי כולם בטוחים שרק הגבר רוצה.
בפועל, ברוב המקרים שמגיעים אליי, האישה רוצה והגבר לא בעניין.
הצד שרוצה לא יודע להסביר מאיפה זה מגיע, והצד שלא רוצה לא יודע להגיד על מה זה יושב לו.
ובשביל זה צריך איש מקצוע, כזה שלא שופט.

פעם הלכתי למטפלת שאמרה לי שבדס"מ רשום בספר הפסיכיאטריה כמחלת נפש.
(הוא ירד מרשימת ההפרעות כבר ב-2013, ושיחזירו אותה ללימודים)
וזה מסוכן, כי לאיש מקצוע יש סמכות: ״אמרתי לך, יש לו 10 תעודות על הקיר.״

וחן מכירה גם את הצד השני.
היא פוליאמורית, אז מי שלא רוצה לפתוח חושש שהיא תיקח צד.
היא נשארת ניטרלית, ולא מעט פעמים דווקא הצד הזה מספר לה בסוף שהוא מרגיש בטוח איתה.

והדגל האדום הכי גדול: מעקב, חיטוט בטלפון, פריצה לפלאפון.
חשש בבטן הוא טבעי ואנושי, וזה בסדר.
אבל כשחוסר האמון כבר חוצה גבולות, לא מתחילים לדבר על פתיחה.
קודם צריך עזרה חיצונית.

ומה עושים עם קנאה?

״פולי אמיתי לא מקנא.״
השטות הכי גדולה שיש, לפי חן (וגם הוא לא נושם, כנראה).
אצל פוליאמורית שמקנאת זה כמעט חילול הקודש, וזה בדיוק מה שהופך את הרגש הזה לכל כך מפחיד.

קנאה היא רגש לגיטימי, כמו כל רגש.
לילדים כבר מלמדים שמותר להיות עצובים ומותר לכעוס, אבל קנאה עדיין ״לא בסדר״.
ויש לה גם צד חיובי: אם אני מקנא, הבית הזה חשוב לי.
(ההפך לא בהכרח נכון, מי שלא מקנא לא אוהב פחות)

ובעברית זו מילה אחת, באנגלית יש 2: ג׳לוסי ואנווי.
ג׳לוסי זה הפחד לאבד את מי שיש לי, ואנווי זה לרצות את מה שיש למישהו אחר.
אלה רגשות שונים, וכל אחד מקבל יחס אחר.

אז מה עושים בפועל, לפי חן:

  • לתת לרגש מקום.
    לא לברוח ממנו, ולשאול: על מה זה יושב? מה יעזור לי?
  • לדבר ממקום פגיע, לא מהאשמה.
    ״אתה מתארגן לצאת לדייט, ואני מודה שאני מקנאת.
    אני לא אעצור אותך, אבל אני רוצה שתדע.״
  • לבקש משהו קטן.
    טלפון כשמגיעים לדייט, לב בוואטסאפ אחרי שעה, חיבוק כשחוזרים הביתה.
    ״אתה הולך לשם, אבל אני עדיין פה.״

לפעמים זה יושב עמוק יותר, וצריך עבודה עמוקה יותר מלב בוואטסאפ.
אבל כל עוד אפשר לדבר על זה, אפשר לעבוד עם זה.
או במשפט אחד שלה: ללמוד לנהל את הקנאה, במקום שהיא תנהל אותנו.

ועוד מהפרק

  • ״עד שלא תלמד את התבנית, לא תוכל לצאת ממנה.״
    משפט ששמעתי פעם ממורה לתופים, ואני לוקח אותו עד היום.
    גם על ההגדרות: פולי, סווינגרים, אנרכיה, שולט ונשלט.
    קודם מבינים את המילים, ואז אפשר לתפור את מה שמתאים לכם.
  • ״גבר אמיתי״.
    2 מילים שעושות לחן צמרמורת.
    גבר נשלט שנשוי לאישה שלא יודעת, שומע כל הזמן מה גבר ״צריך״ להיות, ונכנס למשבר זהות.
    על המשבר הזה כתבתי ב״איכס, אני בחיים לא יכולה להימשך לגבר נשלט״, ועל הפחד לספר ב״אם אספר לה שאני נשלט״.
  • הזוגיות כבית.
    מקום של ודאות ורוגע, שיודעים שחוזרים אליו.
    ומשם אפשר לצאת לשחק, כל עוד הכל בשיח ובהסכמה.
  • מילון מונחים.
    באתר של חן יש מילון של העולם הא-מונוגמי, ואצלי יש מילון בדס"מ.
    שפה משותפת עוזרת להבין גם אנשים, ולא רק מושגים.
  • הקורס של חן.
    ״זוגיות כעוגן, גם כשפותחים את הקשר״, לזוגות שלפני פתיחה או בשלבים הראשונים.
    היא מעבירה גם סדנה לגברים בזוגיות פתוחה, ואירועי היכרויות לקהילה הפוליאמורית.

מה יש בפרק, לפי דקות

להעמיק במה שנאמר בפרק

פרק 9: איך מספרים בזוגיות שאתם נמשכים לבדס"מ · פרק 5: אדג'ינג, חגורת צניעות ושליטה באורגזמה · פרק 2: למה בדס"מ נחשב מחלת נפש

כשבת הזוג לא בעניין · איך לדבר על הקינק שלי עם בת הזוג · זוגיות רגילה מול מערכת יחסים בדס"מ · חגורת צניעות · ״איכס״, ומה זה בכלל ״גבר אמיתי״ · אם אספר לה שאני נשלט · מזוכיזם הוא לא הפרעה · מילון בדס"מ

לפני שפותחים משהו חדש בזוגיות, כדאי לדעת מה בכלל מדליק את שניכם.
בשביל זה בניתי את מפת התשוקה, שאלון שכל אחד ממלא לבד, ורק מה ששניכם דירגתם 4 או 5 מופיע בסיכום המשותף.
מפת התשוקה, בחינם.

ואם יש בך משיכה לבדס"מ, ועולה השאלה מה היא אומרת עליך, בשביל זה כתבתי את הספרון החינמי
״אני נמשך לבדסמ, מה זה (באמת) אומר עלי״.

אחד מכם רוצה, והשני עוד לא?

אם יש פער ברצונות ביניכם, בבדס"מ, בפנטזיה או במשהו שעוד אין לו שם, בדיוק על זה מדברים בשיחה איתי.
בלי התחייבות ובלי שאני שופט כלום.

💬 שיחת היכרות חינם 🔥 הקורס: מפנטזיה למציאות

← חזרה לכל הפרקים