שיבארי: מה זה, מה זה עושה, ואיך מתחילים בבית

״זה נראה כואב״
זו המחשבה הראשונה של רוב האנשים שרואים תמונה של שיבארי.
ואני מבין את זה לגמרי,
כי אם מסתכלים בלי להבין את העומק?
פשוט רואים מישהי קשורה, ומישהו מעליה או לידה.

אבל מי שחווה את זה, יספר משהו אחר לגמרי...

דיברתי על זה בפרק 2 של הפודקאסט שלי ״תתבייש לך״,
וחשוב לי לשתף גם בגירסא כתובה.

אז מה זה שיבארי, בשורה אחת

שיבארי היא אמנות הקשירה היפנית,
ובעברית פשוטה? זו דרך לקשור אדם בחבל בצורה אומנותית ומיוחדת
שמובילה לתחושות מדהימות.

מה זה חבלים בשבילי

חבלים בשבילי הם המשך ישיר של המגע והידיים שלי.
חיבוק מתמשך שעוטף את הפרטנרית שלי בזמן שאני מלפף סביבה בצורות שונות עוד ועוד חבל.
בשבילי, חבלים זה המקום העמוק ביותר לשחרור והתמסרות.

בכל פעם שאני קושר מישהי במועדון, רואים את השלווה והשקט על הפנים שלה,
ולא פעם פונות אלי נשים שמבקשות שאקשור גם אותן,
כי כולנו רוצים לחוות את השקט וההרפיה הזו!

תחשוב על היום שלנו:
אנחנו כל היום עובדים, מתקתקים, נוסעים בפקקים,
מטפלים במשימות, בעבודה, חוזרים הביתה לבשל,
לדאוג למחר, לתלות כביסה,
והמוח פשוט עובד ועובד ועובד ועובד...

ואז?
יש רגע של שקט.
רגע רק של שנינו.
פתאום כל העולם בחוץ שותק.
שום דבר לא רלוונטי,
כל המחשבות, הלחצים, המשימות והדברים נעלמים,
ולאט לאט,
החבל יוצר את השקט.

זה מתחיל בחיבוק, ואת מרגישה איך את נמסה לתוך הידיים שלי.
ופתאום את מרגישה את החבל עובר על הגוף שלך,
תוך כדי שאני מהדק אותו סביבך, זה מתחיל להרגיש כמו יד נוספת,
ממש כמו חיבוק שמחובר לחבל,
ואז?
היד שלי נעזבת.
אבל החבל עדיין שם!
הוא עדיין מחבק אותך, עדיין מכיל אותך.

משם אני ממשיך לעוד סיבוב, ועוד ליפוף,
ובלי לשים לב, העיניים שלך נעצמות, הדופק יורד, הנשימות נעשות עמוקות יותר
ומשהו בפנים משתחרר..

ומה קורה שם בגוף

יש לזה הסבר פיזי, והוא לא מיסטי בכלל.

לחץ יציב ועוטף על העור באיזורים ספציפיים מפעילים את המערכת הפראסימפתטית,
יחד עם חוסר תנועה ועם קשב מלא מאדם אחד,
משחררים בגוף שרשרת של הורמונים,
אנדורפינים, אדרנלין ואוקסיטוצין,
והשילוב הזה מייצר מצב שבקהילה קוראים לו ספייס.

תחושה של ריחוף, של שקט בראש, של גבולות שמתרככים,
והמוח שלנו יודע להפריש דברים מטורפים,
בלי שום חומר מבחוץ, רק ממה שיש לנו בפנים.

ואחרי שעפים גבוה? לפעמים מגיעה גם ירידה.
לזה קוראים דרופ, וכתבתי עליה בנפרד כי היא מבלבלת המון אנשים.

ולמה דווקא חבל?

זו שאלה טובה, כי יש אזיקים, יש רצועות, ויש כל מיני דברים שעושים את אותה עבודה מכנית.

אבל אזיקים נסגרים בשנייה,
וחבל לוקח זמן.
חבל הוא סוג של טקס, של תהליך שנבנה שלב אחר שלב.
מה שיכול להראות מבחוץ כמו הכנה טכנית וכמעט משעממת,
מבפנים מרגיש כמו ירידה איטית במדרגות שלב שלב עד הירגעות מוחלטת.

זה זמן שבו מישהו נוגע ומכיל אותך בלי הפסקה, בקצב קבוע,
וזה עוזר להיכנס פנימה ולהרפות.
התחושה הנפלאה עוברת בתוך תהליך, ולא מתוך הקשירה הסופית שמגיעים אליה.

בנוסף, החבל מפזר לחץ על שטח גדול,
ככה שבמקום קצה מתכת שחותך ומציק, יש עטיפה שמחזיקה ומכילה.
הרבה אנשים מתארים את זה כמו חיבוק שלא נגמר, וזה מדויק.

הטעות שכמעט כולם עושים כשהם מזמינים בן זוג

וזה טיפ שאני נותן להמון זוגות שכבר ניסו, ולא הצליח להם.

הטעות היא לדבר על האקט.
״אני רוצה לקשור אותך״, ״בא לי לנסות שיבארי״,
ואז מולך עומד מישהו שמדמיין חבלים, פחד, וחוסר שליטה,
ואומר לא.

אז לא מדברים על מה שהולכים לעשות,
מדברים על מה שזה יגרום לשניכם להרגיש.

״בא לי ערב שבו את לא צריכה לחשוב על שום דבר,
ואני דואג להכל, ואת פשוט נותנת לזה לקרות״.
זה משפט אחר לגמרי, וזה גם מה שקורה שם בפועל.

הרחבתי על זה במאמר על שיבארי לזוגות, ויש לי גם מדריך שלם על איך פותחים את השיחה בלי להבהיל.

בטיחות, ופה אני לא מתפשר

וזה החלק שאני הכי רוצה שתיקח מהמאמר הזה.

שיבארי הוא מהפרקטיקות שיש בהן סיכון פיזי של ממש,
ולא בגלל שהוא כואב, אלא בגלל עצבים.

יש נקודות בגוף שבהן העצב עובר קרוב לעור,
ולחץ ממושך עליהן יכול לגרום לפגיעה שנשארת שבועות, ולפעמים יותר.
הכי מוכר זה באזור בית השחי ובחלק החיצוני של הזרוע.

אז כמה דברים שהם לא המלצה, הם תנאי:

מספריים לחיתוך חבל, בהישג יד, תמיד.
לא סכין, ולא ״נפתח את זה מהר״. מספריים ייעודיים, במרחק שנייה.

לא משאירים אדם קשור לבד, אף פעם.
גם לא לדקה, וגם לא ״רק ללכת להביא מים״.

כל נימול, קור או עקצוץ זה סימן לעצור מיד.
לא לחכות שיעבור, לא לבדוק אם זה חולף. לשחרר, ואז לדבר.

לא סביב הצוואר. נקודה.
זו לא החמרה מוגזמת, זה פשוט המקום שבו טעות אחת עולה הכי ביוקר.

ותלייה זה עולם אחר לגמרי.
כל מה שכתוב פה מתייחס לקשירה על הרצפה או על מיטה. תלייה דורשת לימוד מסודר עם מדריך, ואי אפשר ללמוד אותה מסרטון.

אז איך מתחילים

הבשורה הטובה היא שלא צריך להיות אמן כדי להתחיל להרגיש את זה.

חבל אחד, שמונה מטרים, עדיפות לחבל ג׳וט טבעי.
לא צריך ערכה, ולא צריך שמונה חבלים בצבעים.

מתחילים מהגוף, לא מהידיים.
סיבוב סביב המותניים או סביב החזה נותן את תחושת העטיפה, והוא הרבה יותר סלחני מקשירת פרקי ידיים.

לאט. הרבה יותר לאט משנדמה לך.
אם סיימת בשלוש דקות, פספסת את כל העניין.

ולדבר אחרי.
מה הרגיש טוב, איפה זה היה לחוץ מדי, ומה שווה לנסות שוב.

ואם בא לך ללמוד את זה כמו שצריך, עם ידיים על חבל ומישהו שמסתכל,
יש לי סדנת שיבארי לזוגות שבנויה בדיוק בשביל מי שמתחיל מאפס.

שאלות נפוצות

מה זה שיבארי?
אמנות הקשירה היפנית. דרך לקשור אדם בחבל בצורה אומנותית ומיוחדת שמובילה לתחושות מדהימות. הצד הטכני הוא סיבובים וליפופים, והצד שבגללו אנשים חוזרים אליו הוא תחושת העטיפה והשקט שהיא מייצרת.

שיבארי זה בהכרח מיני?
ממש לא. הרבה סשנים של חבלים לא כוללים מגע מיני בכלל, וחלק מהאנשים מגיעים לזה בדיוק בשביל השקט והקרבה. זה יכול להיות מיני אם רוצים, וזו בחירה ולא ברירת מחדל.

זה כואב?
לא אמור. קשירה נכונה מרגישה כמו לחץ עוטף, לא ככאב. כל נימול, קור או עקצוץ הוא סימן לשחרר מיד, כי שם מדובר בלחץ על עצב ולא בכאב לגיטימי.

מה צריך כדי להתחיל?
חבל אחד באורך שמונה מטרים, עדיפות לג׳וט טבעי, ומספריים לחיתוך חבל בהישג יד. זהו. לא צריך ערכה ולא צריך ציוד יקר.

מה ההבדל בין שיבארי לקינבקו?
שני מונחים שמשמשים לרוב לאותו עולם. שיבארי היא המילה הרווחת בעולם המערבי, וקינבקו מתייחסת יותר לזרם היפני המסורתי. בפועל רוב האנשים בישראל אומרים שיבארי.

אפשר ללמוד שיבארי מיוטיוב?
אפשר להתחיל להכיר, ולא מומלץ להסתמך על זה. סרטון לא רואה איפה החבל יושב על העצב שלך, ולכן קשירה על הרצפה עם חבל אחד היא מקום סביר להתחיל בו לבד, ותלייה היא לא.

בן הזוג שלי מפחד מהרעיון, מה עושים?
לא מדברים על האקט אלא על התחושה. במקום ״בא לי לקשור אותך״, לתאר ערב שבו הוא לא צריך לחשוב על כלום ואתה דואג להכל. זה בדרך כלל משנה את כל השיחה.

ואם בא לך ללמוד את זה איתי

אם קראת עד לפה, אז כנראה שמשהו בזה מדבר אליך.

אני מלווה גברים וזוגות בעולם הזה כבר 17 שנה,
ואפשר לבוא לפגישת ייעוץ אישית איתי ולדבר על זה,
או פשוט להתחיל מסדנת השיבארי ולהרגיש את זה על הידיים.

לסיום

אם הסתכלת פעם על תמונה של שיבארי וחשבת שזה נראה כואב,
אז ראית את הפריים, ולא את מה שקורה בתוכו.

מה שקורה שם הוא לא הגבלה,
זה מישהו שמחזיק אותך במשך שעה,
ולא עוזב גם כשהידיים שלו כבר לא שם.

וזה משהו שרוב הזוגות לא חווים גם אחרי עשרות שנים ביחד.

שלך,
תולי 😽