"איזה נשלטת חזקה!"
"יו, איזה סף כאב יש לה!"
"וואו, איך היא לא זזה!"
זו הייתה נקודת ההשוואה שלי פעם.
הייתי רואה איך מצליפים בשיא הכוח בטוסיק של מישהי.
והיא? לא מנידה עפעף.
שום דבר.
שלווה מוחלטת.
ובראש שלי?
עם כל ההייפ והעידוד של כולם סביב הנושא הזה - זאת ההגדרה לנשלטים טובים.
ואני?
עם סף כאב נמוך... תגובתי...
גונח, זז כשכואב לי, מתקפל...
שנים התביישתי בזה.
חשבתי שאני פשוט לא מספיק טוב.
שנים הסתובבתי עם התחושה הזו.
אני לא מספיק טוב.
אני נשלט לא איכותי כי אני לא כמו הנשלטות המושלמות האלה שלא זזות.
ואז הגיעה האמת על סף כאב
ואז קרה משהו הזוי.
אני עובד על עצמי בנושא של קבלה עצמית והתפתחות אישית כבר שנים.
ופתאום? התחלתי לקבל מחמאות בסשן.
על זה שאני גונח וזז.
בהתחלה? התחמקתי מכל מחמאה כזו בחוסר נעימות.
זה לא הסתדר לי בראש.
איך מה שהפך אותי לפחות שווה - פתאום הופך אותי ליותר?
אבל זה התחיל לחזור על עצמו.
שוב. ושוב.
עוד סשן שמישהי אומרת לי "תקשיב, סישנתי ר-ק נשים לפניך. אתה עושה לי חשק לסשן גם גברים".
עוד סשן שבחורה מתחרמנת בטירוף מהגניחות שלי.
ופתאום, לאט לאט - הדבר שבגללו הגדרתי את עצמי כ"נשלט לא טוב" הפך לסימן ההיכר שמציג אותי כסופר איכותי.
השווינו את עצמנו לאחרים. רובנו עדיין עושים את זה.
הרבה פעמים אנחנו משווים את עצמנו לאנשים אחרים, וחושבים שאנחנו לא מספיק טובים כי אנחנו לא כמוהם.
העניין הוא שהאדם המרכזי שדורש מאיתנו להיות כמוהם הוא...
אנחנו.
לא צריך סף כאב גבוה כדי להיות נשלטים טובים.
לא צריך לעמוד בלי לזוז.
לא צריך להיראות כמו תמונה מסטור-פוסט.
הדבר שהופך אותנו לטובים ביותר (לא משנה אם שולט או נשלט)?
זה להיות אנחנו.
הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, שאנחנו יכולים להיות.
וזה תמיד מספיק.
(אם יש מונחים שלא ברורים - יש לי מילון BDSM מקיף שעוזר לעשות סדר.)
תגובות
שתפו, שאלו, התווכחו - מקום בטוח. תגובה ראשונה מאושרת ידנית כדי למנוע ספאם.
טוען תגובות...