בטיחות בשיבארי: מה יכול להשתבש, ואיך עוצרים בזמן

״רגע... האצבעות שלי מתחילות לעקצץ.
זה בטח כלום, עוד שנייה זה עובר...
וזה כל כך יפה עכשיו, השקט, הנשימות, החבל שעוטף אותי,
אם אגיד משהו, כל הרגע הזה נהרס...״

אז שותקים, ומחכים שזה יעבור.
בינתיים?
החבל ממשיך ללחוץ על העצב, וכל דקה של שתיקה רק מחמירה את המצב...

בטיחות בשיבארי מתחילה ממשפט אחד פשוט:
״רגע, משהו מעקצץ״
התפקיד של מי שקושר הוא לדאוג שיהיה הכי קל בעולם להגיד אותו!

אז שיבארי מסוכן? התשובה בשורה אחת

כן, יש בשיבארי סיכון פיזי, ואני לא הולך לייפות את זה.
אבל כמעט כל הסיכון יושב במקום אחד, בעצבים.
החדשות הטובות? את רובו אפשר למנוע עם כמה הרגלים פשוטים.

הבעיה עם עצבים היא שהם לא תמיד ״מודיעים״ שלוחצים עליהם.
חבל יכול ללחוץ על עצב בלי שום כאב, ולפעמים לפגוע בו מהר מאוד,
אז ״אם יכאב, אני כבר אגיד״ פשוט לא מספיק!

אז מה כן?
קושרים לזמן קצר ועל הרצפה, אף פעם לא סביב הצוואר,
בודקים את הידיים כל כמה דקות, ומספריים לחבלים תמיד בהישג יד.
זה כל הסוד, ועל כל אחד מהם אני מרחיב פה למטה.

למה דווקא על הרצפה?
יש מחקר רפואי קטן שבדק 10 אנשים שנפגעו בעצב מחבלים.
כמעט אצל כולם, הפגיעה קרתה אחרי תלייה באוויר,
כי בתלייה כל משקל הגוף נשען על החבל ולוחץ על העצבים.
אז תלייה זה לא משהו שמתחילים איתו, היא דורשת הרבה שעות תרגול מול מדריך.

המקרים הכי קשים שתועדו?
הם נדירים מאוד, אבל שוב ושוב חוזרים בהם אותם דברים:
לחץ על הצוואר, אלכוהול או סמים, ולפי מורי החבלים גם מישהו שהשאירו לבד בתוך החבל.
את כל אחד מהם אפשר למנוע לגמרי!

מי אחראי על בטיחות בשיבארי? שני הצדדים של החבל

שיבארי מלווה אותי שנים, גם כקושר וגם כנקשר.
כשאני קושר, אני לא מחכה שיגידו לי,
אני שואל, מסתכל על הפנים, ובודק את הידיים!

ממי שנקשר יש לי בקשה אחת: לספר!
על כל עקצוץ, לחץ או משהו מוזר,
כי את העקצוץ בזרת? רק מי שבתוך החבל מרגיש.
(והאחריות פה הדדית)

לא נעים ״להרוס את האווירה״?
תהרסו אותה! היא חוזרת מהר 🙂

מי שקושר, מצידו, עונה על כל ״רגע, משהו מעקצץ״ ב״איזה טוב שאמרת!״ ומשחרר,
כי מספיק פרצוף אחד של אכזבה, ובפעם הבאה? שותקים...

כשאני מציע לפרטנרית שלי משהו חדש, והיא עונה ״בסדר...״,
אני מחבק אותה ואומר לה:
״לא מתוקה, את יכולה גם להגיד לי לא.
אל תגידי לי כן סתם כי אני רוצה, לא משנה כמה אני רוצה!״
כי אצלי, אם זה ״בסדר״, אז זה לא 🙂
(דיברתי על זה בפרק 3 של ״תתבייש לך״)

זו בעצם כל הגישה שלי לחבלים.
יש היום לא מעט סטודיואים ומורים לשיבארי, ורוב המקומות מתמקדים בצד הטכני: איך קושרים נכון ויפה.
אצלי הדגש הוא על התקשורת והחיבור ביניכם, כי חבל זה כיף, אבל חבל בלי ידע ובלי שיחה זה נזק.

אם בא לכם ללמוד את זה נכון, מול מישהו ולא מסרטון ביוטיוב, יש לי 2 דרכים:
ערב ״שיבארי מקרוב״, הרצאה והדגמה חיה על כל מה שחייבים לדעת לפני שקושרים בבית,
או תהליך שיבארי זוגי של 3 מפגשים, שבו הבטיחות היא לא נספח בסוף, היא רצה לאורך כל הדרך.

פגיעה עצבית בקשירה, או סתם יד שנרדמה?

אם יש עקצוץ, נימול, צריבה או מין ״זרם״ במקום אחד מסוים,
רק בגב האגודל, רק בזרת ובקמיצה, או רק בחלק העליון של כף הרגל,
זה בדרך כלל עצב שנלחץ.

הסימן הכי רציני ברשימה?
חולשה.
היד לא נפתחת עד הסוף, שורש כף היד לא מתרומם, כף הרגל ״נופלת״,
גם כשלא כואב כלום!

יד שלמה שנרדמה או התקררה? זה בדרך כלל חבל הדוק מדי.
בשני המקרים, התגובה זהה:
משחררים את האזור הזה עכשיו, ורק אחר כך מבינים מה זה היה.

איפה העצבים הכי קרובים לחבל?
החלק החיצוני של הזרוע, בית השחי,
הנקודה במרפק שעושה ״זרם״ עד הזרת כשנתקלים בשולחן,
שורש כף היד, והצד החיצוני של הרגל מתחת לברך.
קשירת ידיים מאחורי הגב עוברת על כמה מהם יחד, אז היא לא קשירה ראשונה!
להתחלה? סיבוב סביב המותניים או החזה, על הרצפה ובבגדים
(ואם אחד מכם חושש, כתבתי על זה בשיבארי לזוגות).

איך בודקים שהחבל לא לוחץ על עצב? הבדיקה של 5 שניות

מי שנקשר עושה עם כל יד 4 תנועות:
אגרוף, כף יד פתוחה שמתרוממת משורש כף היד, אצבעות פרושות, וסימן ״אוקיי״.
(כן, אבן, נייר, מספריים ואוקיי 🙂 ככה בודקים 3 עצבים שונים ביד)
ברגליים? מרימים את קצה כף הרגל, כשהיד שלך לוחצת עליה קלות.

עושים את זה פעם אחת לפני החבל הראשון, כדי לדעת איך נראה ״תקין״,
אחר כך כל כמה דקות, אחרי כל שינוי תנוחה, ושוב כשמתירים,
כי מה שהיה בסדר לפני רגע, יכול להשתנות ברגע שהמשקל זז!

איך שואלים?
במקום ״בסדר?״, שואלים ״איך האצבעות?״ או ״אגרוף, ועכשיו יד פתוחה?״
תוך כדי, מסתכלים: שינוי בנשימה, יד שהתקררה, מבט שברח.

רגע, משהו מעקצץ. מה עושים עכשיו?

אומרים מיד.
לא ״מחזיקים עוד קצת״ כדי לא לקלקל!

משחררים את האזור הזה, עכשיו.
בתנועה רגועה, בלי טלטלות, ואם ההתרה לוקחת יותר מכמה שניות? חותכים.
חבל קונים מחדש 🙂

מי שקושר לא מתווכח, ולא שואל ״בטוח?״.
שמעת? משחררים!

בודקים, ומשווים לצד השני.
4 התנועות, וגירוד קטן על גב האגודל, לבדוק תחושה.
לא מעסים, ולא קושרים שוב את היד או הרגל הזאת עד שהיא חוזרת לגמרי,
כי עצב שנפגע פעם אחת יכול להישאר רגיש יותר.

מתי לרופא?
חולשה, יד שלא נפתחת או כף רגל שלא מתרוממת? עוד באותו יום!
נימול שלא עובר לגמרי תוך כמה שעות, או שעובר וחוזר? גם לרופא.
כשמגיעים, מספרים לרופא בדיוק איפה ישב החבל וכמה זמן.
וואי, זה מביך, אבל זה עוזר לו מאוד!
(אני יועץ ולא רופא, וכל זה מבוסס על שירות הבריאות הבריטי ועל מורי חבלים)

מה עוד יכול להשתבש? צוואר, נשימה והתעלפות

שום חבל סביב הצוואר.
גם לא רפוי, גם לא לשנייה, וגם לא ״רק בשביל התמונה״!
לחץ על הצוואר יכול להביא לאובדן הכרה תוך כ-9 שניות, וגם לחץ קל מסוכן.

הנשימה.
חבל על החזה העליון יחד עם חבל הדוק על הבטן לוקחים לגוף הרבה אוויר,
במיוחד כשמקופלים קדימה או נמתחים אחורה,
אז קושרים אותם רק ככה שאפשר לשחרר בשניות.

התעלפות.
הכי קל להתעלף כשעומדים הרבה זמן בלי לזוז,
לרוב הגוף מאותת לפני: סחרחורת, הזעה, צלצול באוזניים, נקודות שחורות מול העיניים,
אז מתחילים בישיבה, ובסימן הראשון יורדים ביחד לרצפה.

מישהו התעלף? משחררים, ובודקים שהוא נושם.
לא נושם, לא מתעורר תוך דקה, לא חוזר לעצמו, התעלף בשכיבה, נחבל או מפרכס,
קשה לו לנשום או כואב לו בחזה? 101, מיד!
נושם? משכיבים על הגב ומרימים רגליים (ובהריון מתקדם, על הצד),
אחרי שהוא מתעורר, לרופא.

אדם קשור לא נשאר לבד, אף פעם.
אם הוא נופל, הוא לא יכול לתפוס את עצמו, ולא יכול להשתחרר לבד.
הטלפון מצלצל? שיחכה.
צריך לשירותים? קודם מתירים.

מספריים לחבלים: איזה, איפה, ואיך חותכים

אצלי מספריים לחבלים הם לא דרמה, אלא נוהל.
הפריט הכי חשוב, והכי זול!
כי כשצריך לצאת מהחבל מהר, אין זמן לחפש מספריים במגירה...

אז איזה? מספרי חובש (קוראים להם גם מספרי חירום), עם הקצה המעוגל,
כי עם סכין או מספרי מטבח קל לדקור.
איפה? עליך או בהישג יד, ותמיד באותו מקום.
איך? מכניסים את הצד המעוגל בין החבל לעור,
חותכים מעבר אחד של החבל בכל פעם, רצוי הכי מתוח, ורחוק מהפנים.
כדאי לתרגל את זה פעם אחת על חבל בלי אף אחד בתוכו, וזה מוריד את כל הפחד!
(בשיבארי הזוגי אנחנו מתרגלים את החיתוך הזה ביחד, בידיים)

מי שנקשר מוזמן לשאול ״איפה המספריים?״ עוד לפני שמתחילים.
מי שקושר כמו שצריך רק ישמח על השאלה,
אבל מי שמתבאס ממנה, מציע כוס יין לפני, או דוחף לתלייה כבר בפעם הראשונה?
זה כבר סימן, ומותר לקום וללכת.

מה סוגרים לפני שהחבל הראשון נוגע

מי שנקשר מספר מראש, גם מה שמביך להגיד:
פציעה (גם ישנה), קרפל טאנל, סוכרת, אסתמה, הריון, בעיות לב או לחץ דם,
נטייה להתעלף, או יד ש״מתה״ פעם רק מזה שישנו עליה.
חוץ מפציעה פעילה בידיים או בכתפיים, שם קודם מחלימים, אף אחד מאלה לא פוסל אוטומטית,
אבל הוא משנה איפה החבל יושב.
בהריון, סוכרת, בעיות לב או פגיעה עצבית קודמת, קודם מדברים עם רופא.

לא קושרים אחרי אלכוהול או סמים.
כי אחרי כמה כוסות, מי שנקשר לא מרגיש את העקצוץ, ומי שקושר לא שם לב אליו.
חשוב גם לאכול ולשתות מים לפני, כי על בטן ריקה יותר קל להתעלף.

סוגרים מראש מילת ביטחון, וגם סימן למקרה שקשה לדבר,
כמו צרור מפתחות קטן ביד, שמפילים על הרצפה.
גם כשיש מילת ביטחון, מי שקושר ממשיך לבדוק,
כי עצב יכול להיפגע בלי כאב, ואף אחד לא אומר מילת ביטחון על משהו שלא מרגישים.

הבטיחות לא נגמרת כשהחבל יורד

כשהחבל יורד, בודקים שוב את הידיים, כי חלק מהסימנים מגיעים רק אחרי.
אחר כך? מים, משהו מתוק, מגע ומילים חמות,
עם שאלה פשוטה, שאני שואל ככה:
״את צריכה עוד קצת חיבוק, או שבא לך לקום?״

למה זה כל כך חשוב לי? כי הייתי שם.
למשך כמה חודשים הייתי הנקשר העיקרי של ידידה מעולם השיבארי.
עם הזמן שמתי לב שככל שאנחנו מתקדמים בסשנים, ככה היא מתייחסת אלי פחות טוב בתור חבר.
עשיתי איתה שיחה, וביקשתי יחס אכפתי וחברי.
שבועיים אחר כך?
היא עשתה לי את הסשן הכי קשה שהיה לי אי פעם,
בסוף?
כלום.
שום אפטרקייר. שום חיבוק. פשוט התעלמה.

זה ריסק לי את הלב, ונעלמתי מהעולם הזה לעוד שנה...
(את כל הסיפור שלי כתבתי פה)

את הנזק הזה, אף מספריים לא חותכים.
מי שהיה עכשיו בתוך החבל, פתוח ורגיש, לא נהיה ״בסדר״ ברגע שהחבל יורד.
לפעמים מגיע אחר כך גם דרופ, הירידה הרגשית שאחרי הסשן.
אז נשארים, שואלים, ושולחים הודעה גם למחרת!

שאלות נפוצות

שיבארי מסוכן למתחילים?
כן, בעיקר לעצבים, ואת רובו אפשר למנוע: קשירה קצרה על הרצפה, לא סביב הצוואר, בדיקת ידיים כל כמה דקות, ומספריים ליד.

איך יודעים שהחבל לוחץ על עצב?
עקצוץ, נימול או ״זרם״ באזור מסוים, או חולשה. לא פעם אין סימן, אז בודקים כל כמה דקות, ומשחררים מיד.

היד נרדמה בזמן קשירת שיבארי, מה עושים?
משחררים מיד, ובודקים שהיד נפתחת ונסגרת כמו השנייה. חולשה, או נימול שלא עובר תוך כמה שעות? לרופא.

איזה מספריים צריך לשיבארי?
מספרי חובש (מספרי חירום) עם קצה מעוגל, בהישג יד, ומתרגלים איתם חיתוך פעם אחת.

מתי ללכת לרופא אחרי קשירה?
חולשה: רופא באותו יום. נימול שלא עובר תוך כמה שעות, או שחוזר: רופא. לא נושם, לא מתעורר תוך דקה, התעלף בשכיבה, נחבל, מפרכס, קושי לנשום או כאב בחזה: 101. כל התעלפות אחרת: רופא.

כמה זמן לוקח לעצב רדיאלי להחלים אחרי קשירה?
רוב פגיעות הלחץ משתפרות תוך שבועות עד כמה חודשים, ויש שלוקחות יותר, ולעיתים רחוקות הנזק נשאר.

מתחילים יכולים לעשות תלייה בשיבארי?
לא. בתלייה משקל הגוף מוסיף לחץ על העצבים, והיא דורשת הרבה שעות תרגול מול מדריך.

רוצה לראות קשירה בטוחה מקרוב?

אם קראת עד לפה, החבל כנראה מסקרן אותך, ואולי גם קצת מלחיץ 🙂
אולי עוד לא סיפרת על זה לאף אחד, וזה בסדר גמור.

יש לי ערב של הרצאה והדגמה חיה, ״שיבארי מקרוב״.
הקשירה היחידה בו היא ההדגמה שלי, ואתם רק צופים, שואלים ולומדים
(אין עירום, ואפשר להגיע גם לבד 🙂

למי שכבר רוצה ידיים על חבל, יש גם תהליך שיבארי זוגי של 3 מפגשים, על הרצפה ובבגדים.

לסיום

בפרק 2 של הפודקאסט שלי ״תתבייש לך״ שאלתי:
תחשבו שאתם עומדים על גג של בניין, 200 מטר גובה, ואין מעקה.
איפה תעמדו?
באמצע, נכון? מפחיד להתקרב לקצה, אפשר ליפול...
עכשיו תשימו שם מעקה.
יאללה, אפשר להתקרב הרבה יותר לקצה, ולגבולות שלכם!

בטיחות בחבלים היא בדיוק המעקה הזה:
״רגע, משהו מעקצץ״, ידיים שנבדקות כל כמה דקות, ומספריים שמחכים בצד, בשקט...

כשיודעים שאפשר לעצור בכל שנייה,
פתאום אפשר להתמסר עד הסוף.

שלך,
תולי 😽