תבניות חברתיות וביטוי אישי בבדס"מ
לרובנו יש בראש תבניות ברורות.
איך דמויות מסוימות "צריכות" להיראות.
איך הן "צריכות" להתנהג.
שולט? נראה ככה.
נשלטת? נראית אחרת.
וסוויץ'? טוב, סוויץ' עוד לא מצא תבנית מוגדרת חחח.
אבל הביטוי והסגנון האישי שלנו בבדס"מ הם הרבה מעבר לתבניות שהחברה יצרה.
כשאני חושב על זה, אני נזכר במשפט שהאקסית שלי אמרה לי פעם:
"זנב?! איך אתה מצפה ממני לשים זנב? אני מלכה! מי שמע על מלכה עם זנב?"
אצלי בראש, זנב זה סקסי בטירוף.
והיא? היא הייתה הדבר הכי מדהים בעולם באותם ימים.
אז כן - מלכה עם זנב.
וזה היה פשוט נפלא.
איך לבטא את עצמך בבדס"מ?
אני אספר עלי.
כשאני שולט, אני אוהב ללבוש בגדי נשים.
לא מעט אנשים מסתכלים עליי כמו צבי שנעצר מול פנסי רכב.
הם פשוט לא מבינים.
לא מסתדר להם בראש שדווקא שולט ילבש בגדי נשים.
אבל מבחינתי? זה כיף, זה מרגיש סקסי, וזה אני.
כשאני חושב על ביטוי אישי, זו הכוונה.
להיות נאמן לעצמך, גם אם זה לא תואם את הציפיות החברתיות.
אותו דבר עם חברה טובה שלי, שהיא שולטת,
והיא אוהבת להסתובב עם קולר.
מבחינתה, זה יפה, זה נוח, זה מחמיא לה.
אז למה לא?
היא מלכה עם קולר.
נורמות מול ביטוי אישי
ברור שיש תפיסות חברתיות לגבי מה נחשב מתאים בלבוש בדס"מי.
נהוג שגבר בבגדי נשים יהיה נשלט.
נהוג שאישה עם קולר תהיה נשלטת.
אבל התפיסות האלו לא משקפות את מהות הבדס"מ.
ביטוי אישי בבדס"מ הוא לא על מה שמצופה ממך.
הוא על מה שמרגיש לך נכון.
אם אתה מרגיש נוח בבגד מסוים, גם אם הוא נוגד את הנורמה - פשוט תלבש אותו ותיהנה.
שבירת תבניות, חזרה לעצמך
אחד הדברים הכי יפים בבדס"מ הוא היכולת להיות מי שאנחנו באמת.
פתוחים, כנים, חשופים.
ביטוי אישי בבדס"מ הוא הזדמנות לצאת מהתבניות,
ולהיות נאמנים לעצמנו.
אז בואו ננצל את החופש הזה במלואו.
נתלבש, נתנהג ונחיה איך שאנחנו רוצים,
גם אם זה לא "מתאים לדמות" שהחברה מנסה להכניס אותנו אליה.
אה, ואם כבר מדברים על לבוש - אני מזמין את כולכם להצטרף אליי למחאת הוורוד.
די עם הדרסקוד השחור.
וורוד זה הכי מיאו.
בפעם הבאה שמישהו יגיד לך איך "צריך" להתלבש לפי התפקיד שלך?
תזכרו שזה לא משנה.
תהיו עצמכם, תבטאו את מי שאתם, ותיהנו מהחוויה.
תגובות
שתפו, שאלו, התווכחו - מקום בטוח. תגובה ראשונה מאושרת ידנית כדי למנוע ספאם.
טוען תגובות...