בערב אראה לכם איך כל סיבוב של החבל מרגיש כמו עוד מגע, והצד השני פשוט נמס בידיים שלכם,איך נקשרים ומשחררים את הראש לגמרי, כי יודעים שמחזיקים אתכם,ואיך קושרים בבית בביטחון, גם אם מעולם לא החזקתם חבל.נתחיל בהרצאה על כל מה שרציתם לשאול על חבלים, ולא היה את מי.ואחרי ההרצאה?הדגמת שיבארי חיה שלי על פרטנרית, ממש מולכם,כדי לראות בעיניים את הרגע שבו הגוף נקשר, והראש משתחרר.
״כבר תקופה שאנחנו חושבים ללמוד קשירות ושיבארי, אבל היו גם הרבה פחדים וחוסר נעימות…בסדנה של תולי למדנו גם לקשור ויותר חשוב למדנו ממש להוביל ולהיות כאילו יותר יחד, זה היה מדהים ממש תודה״
אם אחד מהמשפטים האלה מוכר לכם,
אתם בחברה טובה.
שיבארי הוא משהו שלומדים.
והצעד הראשון הוא לראות אותו מקרוב.
״זו הפעם הראשונה שבן הזוג שלי יודע איך לגעת בי בכזה דיוק!ואנחנו נשואים 17 שנים״
שיבארי הוא אמנות הקשירה היפנית, ובזוגיות זה אחד הרגעים הכי אינטימיים שאפשר לחוות יחד.הטלפונים בצד, האור עמום, ואחד מכם מחזיק חבל.החבל עובר לאט על הכתפיים, סביב הזרועות, וכל סיבוב שלו מרגיש כמו עוד מגע.מי שנקשר מפסיק לחשוב על העבודה, על הילדים ועל מה צריך לעשות מחר, ופשוט נמצא שם.ומי שקושר רואה את הנשימה משתנה, את הגוף מתרכך, ומרגיש כמה אמון מונח לו בידיים.
אצל המון זוגות, הניסיון הראשון נראה אחרת לגמרי:קונים חבל, מנסים קשר מסרטון ביוטיוב, וחצי שעה אחר כך החבל סבוך, היד מתחילה לעקצץ, ושניכם עסוקים רק בקשר ושוכחים את מי שמולכם.ונשארים עם המחשבה ש״זה כנראה לא בשבילנו״.
בפועל?יש 3 שלבים שהופכים חבל לרגע של קרבה, ואת שלושתם נלמד בערב:
חוזרים הביתה אחרי יום של עבודה, ילדים ומשימות, ופתאום אחד אמור לקשור והשני להתמסר?המעבר הזה לא קורה בלחיצת כפתור, ונלמד איך יוצרים רגע שמסמן ״עכשיו מתחילים״, לפעמים מספיק להנמיך את האור ולהניח את החבל על הכתפיים של הצד השני.ולפני שהחבל נוגע בעור, השיחה: מה כל אחד רוצה, מה מסקרן, מה מפחיד ואיפה הגבולות.תקשורת פתוחה כזאת, יחד עם הידע איפה בגוף מותר לקשור ואיפה אסור, היא מה שמאפשר לשחרר אחר כך בלי פחד.
ברגע שהגוף לא יכול לזוז, הראש מפסיק לנהל את העניינים.אין מה להחליט ואין מה לעשות, רק להרגיש את החבל מתהדק ואת הידיים שמובילות, ומשם מגיעה התמסרות שהרבה נקשרים מתארים כמו מדיטציה.מי שקושר מוביל לאט ובביטחון, ותוך כדי קורא את הצד השני: שינוי בנשימה, יד שמתקררת, מבט שברח.ככה יודעים מתי להדק, מתי להאט ומתי לשחרר, והצד הנקשר יכול להרפות לגמרי, כי ברור לו שרואים אותו.
הרגעים שאחרי החבל הם מהחשובים ביותר, והרבה מדלגים עליהם.מתירים לאט, והגוף והרגש צריכים לנחות: חיבוק, שמיכה, שוקו חם, מילה טובה (בבדס״מ קוראים לזה אפטרקייר).זה הרגע שבו קשירה הופכת לקרבה, שבו מדברים על מה הרגיש טוב ואיפה היה לחוץ מדי, ושממנו נבנה האמון לפעם הבאה.גם הצד שקשר צריך את הרגע הזה, לא פחות.
ובהדגמה החיה?תראו את 3 השלבים קורים בקשירה אחת, מהשיחה שלפני ועד שהחבל יורד.
ברשת רואים בעיקר תמונות מושלמות של תלייה באוויר וקשרים מסובכים, אז לא פלא שהרבה אנשים חושבים:״רגע, ואם אני אפגע בה?״
״ואני בטח לא מספיק גמישה בשביל חבלים!״
בערב נוריד את כל הפחד והמבוכה, ונבין איך עושים שיבארי בצורה בטוחה, אוהבת ומחברת.ואיך מתחילים בבית: בלי תלייה, בלי כאב ובלי צורך בגמישות.
משהו לשתות, משהו קטן לנשנש,
ומתחילים בנחת.
איך החבל בונה אמון, פותח את התקשורת ומחזיר לקשר מגע ותשוקה.ואיך מכניסים אותו הביתה בביטחון: הסכמה, גבולות ומילת ביטחון.
איפה בגוף לא קושרים, איך מזהים שיד נרדמת, ומה עושים ברגע שמשהו לא מרגיש נכון.כולל מספריים שחותכות חבל בשנייה, ולמה הן החבר הכי טוב שלכם.
קשירה חיה שלי על פרטנרית, מהשיחה שלפני ועד שהחבל יורד, כדי לראות מול העיניים איך נראית קשירה בטוחה ומחברת.
זמן פתוח לשאול את כל מה שתמיד רציתם לדעת על חבלים, ואף פעם לא היה את מי.

בתמונות ברשת רואים רק את התוצאה: קשירה מושלמת וקפואה.בהדגמה תראו את כל מה שקורה בדרך:השיחה הקצרה לפני, היד שתומכת לפני שהחבל תופס, הבדיקה השקטה באמצע,והרגע שבו הפרטנרית נושמת עמוק ונותנת לחבל להחזיק אותה.
ואחרי ההדגמה, זמן פתוח לשאול על כל רגע שראיתם.
״אתה לא מלמד רק איך לעשות סשן בדס״מ, אתה מלמד תקשורת, לראות את הצד השני ולהיות אדם טוב.זה משהו שכל זוג חייב ללמוד!״
הקשירה היחידה בערב היא ההדגמה שלי.
אתם רק צופים, שואלים ולומדים.
כשקושרים נכון, החבל נכנס לכל הקשר:לאיך שאתם מדברים, לאיך שאתם סומכים אחד על השניה, ולאיך שאתם נוגעים אחד בשניה.ואלה הדברים שזוגות משתפים אחרי:
נגמר הפחד של ״מה אם אפגע?״.הידיים יודעות איפה מותר לקשור ואיפה אסור, המספריים בהישג יד, הראש שקט, ואפשר להוביל ולהעמיק בלי לבקש סליחה על כל קשר.מי שנקשר מגיע עם ביטחון לבקש את מה שבא לו, ולהגיד ״עוד״ או ״עצור״ בלי להתבייש.
פתאום אפשר לדבר על הכול: על הקשירה מהתמונה שלא יוצאת מהראש, על מה שמסקרן ועל מה שמפחיד, בלי מבוכה ובלי לחץ.והשיחה הזאת ממשיכה הרבה אחרי שהחבל יורד, אל כל הזוגיות.
יש משהו מטורף ברגע שבו החבל עוטף את הגוף ואפשר להרפות לגמרי, כי יודעים שמי שקושר רואה, מקשיב ושומר.ולצד שקושר, יש משהו מרגש בלקבל את האמון הזה במתנה.מהאמון הזה נבנה קשר עמוק יותר, גם בלי חבל.
המגע של החבל על העור, הסימנים העדינים שנשארים עליו עוד כמה שעות, ומבט אחד באמצע היום שמזכיר לשניכם מה היה בערב.החבל מחזיר לקשר את מה שהשגרה לוקחת: מגע, מתח והתרגשות.
דברים שזוגות ומשתתפים כתבו לי

פעם הייתי ילד ביישן שלא העז לגשת לבחורה, ושמר את הפנטזיות על שליטה לעצמו שנים.כשסוף סוף ניסיתי לממש, נתקלתי בכל מה שאסור שיקרה בבדס״מ, ושם הבנתי איך הוא צריך להיראות: מעצים, אוהב ובריא.היום אני יועץ מיני וזוגי ומאסטר NLP, מופיע על הבמות הגדולות בסצנה כשולט וכנשלט, מרים את פסטיבל EXTRA ומגיש את הפודקאסט ״תתבייש לך״.שיבארי מלווה אותי שנים, משני צדי החבל, וזה אחד הדברים שהכי כיף לי ללמד.
הרבה אנשים מצפים שקשירה פשוט תבוא לבד: קונים חבל, רואים סרטון, ומתחילים.מהר מאוד מגיעות המחשבות:״איפה בכלל מותר לקשור?״״ואם היד שלה נרדמת, איך אני אדע?״כי שיבארי הוא לא משהו ש״נולדים איתו״.צריך ללמוד אותו ולהבין איך עושים אותו בצורה בטוחה ונכונה, גם בצד הקושר וגם בצד הנקשר.בערב הזה תקבלו את הבסיס, מקרוב,כדי שהחבל הראשון שלכם בבית יהיה רגע של קרבה וביטחון.
רביעי 2.12, 19:30, תל אביב.
30 מקומות.

משאירים מייל,
ואשלח תזכורת לפני שהמקומות נגמרים.